דני והסבון

הסבון בכה שוב
שם באמבטיה בצד
טען שהוא גנוב
וגם שדני לא נחמד

אמא אמרה: "דני,
מה לסבון עשית?
אין הוא, כמדומני,
אלא סבון כשחווית?"

"הסבון כבר לא שלי,
הוא עבר למישהו אחר…
את אבק גופו ממני,
עבר לניקיונו של חבר…"

"מה היית ומה עשית?"
אמרה האם, נועזות…
על מגעו של הסבון, כפית,
אישי עניין זה, לא נואשות…"

"אפילו הסבון כבר מאוכזב",
המשיך דני להתעקש ולומר בשלו.
חברתו של חברו המאוהב,
איננה חברה יפה לניחוחו ולטעמו.

אך הכיצד הוא זאת,
שאותו אביזר רחצה הוא והינו
אומר כ"כ הרבה דברי נוכחות,
בשעה שכה קטן ונדיב הימנו?

לקח דני את הסבון ושאל,
"מה סודך, ידען שקט?
בבואך במגע בכל אתה מעל,
והעושה בך שימוש איננו מתלבט?"

"אוסף אני לגוש, וכל חלק
לגושים, מה שפעם היה דבק
עתה, בהיותו מפריד, הוא למעשה דלק,
ומגע איתי משאיר מאחור הכל כהבזק

יתרה מכך, דני, אתה גופך מעפר,
אל עפר ישוב כבתחילה בראשיתו
אין אתה יכול פעמיים לטבול בו כנהר
במקום אשר מיד ליד בו וזוהי אחריתו."

מודעות פרסומת

אודות eladst

מלחין, מוזיקאי, מתכנת מחשבים, מנגן בפסנתר, כותב שירה. מחפש את הדרך המוצלחת ביותר להעביר מחשבות על העולם ועל הקיום האנושי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.