חלקיק האלוהים או תמריצו ופיתויו של האדם?

כולם מדברים על "חלקיק האלוהים", בוזון היגס, אותו ג'וק או חיפושית קטנה ובלתי-נראית, שמעניקה מסה לכל דבר שאנו רואים או פוגשים, ומכאן הופכת את היקום לכאורה, לאמיתי, לפי חוקי הפיזיקה… "חלקיק אלוהים" חלק מכנים אותו, אבל האם אלוהים באמת היה זקוק למסה כדי שהעולם יתפקד כמו שהוא? כמו כל אמיתה עמוקה, התשובה, לדידי, היא "כן" ו"לא"… מירב האנשים צריכים תמריץ כלשהו, כדי שיוכלו לפעול, למשל כסף, ידידות וקשרים בעבור טובות-הנאה, כוח ומעמד בעבור נוחות, ואפשרות לשבת קרוב לצלחת, כמו גם לאותו הידע, שהמסה היא צירו, עוברת דרך חוט השני ומאפשרת בדיוק אותם דברים כמו שתוארו… אך האמנם אלוהים זקוק לחוקיות זו על מנת לנהל את העולם? בהנחה ואלוהים יכול לנהל את העולם, תוך אפשרות שליטה בלתי-מוגבלת בכל אחד ממרכיביו, ביחד או לחוד, האם בכלל יש על מה לדבר במונחים של מסה? או אולי, השאלה היא, האמנם עולם כזה בכלל יכול להיות קיים, כעולם, ולא רק כהצגה ממוכנת, תיאטרון בובות?

כדי לענות על שאלה כזו, יש לשאול, מהם הדברים המניעים אותנו עמוק בלב: רדיפה ללא תנאי אחר תענוגות החושים, כזו המייחסת למסה החיצונית עצמה את עצם התגמול, או שמא, אהבה ללא תנאי, כזו שלא משנה מה יקרה, אנו נמשיך להתעניין ולטפח את האהובים עלינו, בכל דרך ובחפץ לב? התשובה בשני המקרים, היא, שהאדם עיוור, במקרה הראשון, מבחירה, שהרי העולם מתרחב מעבר לרדיפה אחר תענוגות וכל דבר הניתן לכימות, ואילו במקרה השני, עיוור הוא האדם, בבחירתו לראות רק את טובת מושא אהבתו לנגד עיניו. אם כן, איננו רואים את התמונה כולה, מה שמאפשר לאלוהים שליטה כזו בעולם, שהמסה כבר לא מהווה מציאות מבחינתו, אלא רק, לו נרצה, באופן זמני, מבחינתנו, כקלף מיקוח שלו עם האדם. מי יותר חזק? העקשנות של האדם או הרצון המכונן של האל? ניתן להתווכח ולומר שרצון האדם, לחומר, לכמות ולמסה, עלה על רצון האל, שהיה באמת מעדיף שיאהב ללא תנאי, ותמיד ישים שיקולים חומריים בצד כמשהו משני. עם זאת, ההנחה הזו, שהאדם יכול לקבוע את גורלו אל מול האל, היא בסה"כ הסוואה של רצון האל את טובתו של האדם, ללא תנאי… ומכאן שהוא נותן לו אפשרות להתנסות בשני הקצוות, רק כדי להיווכח שרצון האל המיטיב עולה על יכולתו של האדם להתכסות בחומר, ובכך להגיע למצב של אי-הכרה, אי-אמפתיה ואי-ידיעה.

האם ניתן, איפוא, לקרוא לחלקיק זה "חלקיק האלוהים", או שמא, "החלקיק הנוצר מן הצפייה בו, במצב של אי-אהבת אלוהים"? בדיוק כפי, שתורת הקוונטים מורה, שחלקיקים קיימים כמשהו מוגדר, ובעל מסה ומיקום ברור וניתן לשליטה, רק כאשר ישות מודעת (האובזרוור, או הצופה), בוחרת למדוד אותם…

מודעות פרסומת

אודות eladst

מלחין, מוזיקאי, מתכנת מחשבים, מנגן בפסנתר, כותב שירה. מחפש את הדרך המוצלחת ביותר להעביר מחשבות על העולם ועל הקיום האנושי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.