מצעד האנשים

לפעמים נדמים האנשים
כמלאכים תמימים ומתוקים
עשויים שוקולד, מרציפן וקיווי
ושוקו חם, או לחם גס וסיבי

בבוקר, הם עשויים טל
בצהריים, דלי מים רותחים
אחרי הצהריים, הם מתקררים
ובשעות הלילה, הכל הם שמים לאל

לעתים בוכים, בשאר צוחקים
או גם במרץ יושבים ומתרכזים
או עומדים
בעצבים, מתהדרים בצווארונים פתוחים

הכל נרגע פתאום, כאשר
בא המעגל לסיומו אני אומר
אבל ההיסטוריה על עצמה חוזרת
והגברת במרכז מלוח הזמנים גולשת…

לו היינו באמת כמו בתמונות
בסרטים, בספרים, אז היה זה עולם של אגדות
אולם החיים כמו לאחר משך עידנים
כמצעד חיילי עץ, כך הם ממשיכים, כך כולם אומרים…

***

למרות האופי המשתנה, המסתורי ובעל הקסם הרב, מלא הניגודים, אנשים בסופו של דבר רואים את עצמם כמה שהם עושים. בהיעדר משענת יציבה, שעליה ניתן לסמוך, בעולמו של האדם הכל בר חלוף. כל עוד הגוף קיים, אנו חושבים שאנו תלויים בו כדי לחיות ולאפשר את מלוא החוויות שהחיים אמורים לספק לנו, אלא שהוא בעצמו איננו אלא חייל עץ. הגוף מורה לנו כיצד לעבוד, כיצד לפעול, לשרוד ולקשור קשרים שאינם מתפרקים מאליהם, על בסיס כבוד לגוף של האחר. כאשר איננו מוצאים את האופי המיוחל בתוך הגוף, אנו מקשטים אותו בניגודים הקיימים בתוך "אני", שנדמה לנו לעתים כהיפוכו הגמור, לא ככלי שרת, אלא כצופה בפני עצמו, שחוויותיו מהוות את הסוף המיוחל שלמענו נעשית התפאורה כולה… עם זאת, "אני" זה נוטה להתנדף עם כל הפרעה קלה, באופן שלא מתיר לנו מקום אלא להלבישה כחלק מהחיים, כאילו מדובר בהצגה מאולתרת… אינטראקטיבית, אם לנקוט בלשון בת זמננו…

מודעות פרסומת

אודות eladst

מלחין, מוזיקאי, מתכנת מחשבים, מנגן בפסנתר, כותב שירה. מחפש את הדרך המוצלחת ביותר להעביר מחשבות על העולם ועל הקיום האנושי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s