טיעון "החדר הסיני"

ברצוני להתייחס מה שמכונה "טיעון החדר הסיני" של סרל (John R. Searle), במאמרו בו הוא פונה נגד הטענה של מדעני מכונות שהמחשב שייצרו מסוגל ממש להבין ולהגיב בהתאם כמו בהתאם. כמו כן אנסה להבהיר תחילה את כוונתו, ומעבר לכך לפנות לרבדים מהותיים ועמוקים יותר, מתוך ההבנה שמדובר ב"עלייה על שרטון" המהווה קצה הקרחון. דבר זה יובהר בהמשך לפרטיו.

הדוגמא שסרל מביא היא של מכונה המסוגלת להבין את המשפט הבא: "אדם נכנס לתוך מסעדה ומזמין טוסט. כשהטוסט הגיע, הוא היה שרוף לחלוטין, והאיש עזב את המסעדה תיכף ומיד מבלי לשלם על כך."

כאשר נשאלת "האם נהנה האיש מהטוסט?" התשובה שתבוא היא "לא". כמו כן, משפט דומה שואל "כאשר נכנס איש למסעדה הוא הזמין כריך גבינת עזים עם גורגונזולה. כשהכריך הגיע, האיש היה מרוצה, ולפני שעזב שילם ואף ביד נדיבה השאיר טיפ." על משפט זה, המכונה האמורה חכמה דיה לענות כן כשתשאל "האם האדם אכל את הכריך". זאת למרות שהדבר לא נאמר במפורש. האם המכונה מבינה את המשמעות של המשפט מספיק על מנת להסיק מסקנות נכונות, כמו שבן-אדם היה עושה? או שמא היא פשוט "מחונכת" לעשות את הדבר הנכון בזמן הנאות, כמו שבעל חיים מאולף לומד ע"י חיזוקים חיוביים (אוכל, ליטופים, מחמאות) ושליליים (נזיפות, שוק חשמלי וכו')?

לשם כך מביא סרל את טיעון ה"חדר הסיני": יושב אדם בחדר, ומקבל רשימת שאלות בסינית. לצד הרשימות הוא מקבל מסמכים מצורפים. האדם אינו מבין מילה בסינית, ולשם כך הוא משנן את החומרים במסמכים הכוללים כללים המורים כיצד לענות, ליתר דיוק מה "לצייר" על הנייר במידה והשאלות שהוא מקבל מכילים סימנים מסוימים. לדוגמא, אם ראית פרצוף ענה בסימנית עיגול עם שני קווים (לדוגמא), בצירוף השרטוט המדויק של הסימניות הנ"ל. אין האדם יכול מכאן להבין לא את המשמעות של הסימנית דמוית-הפרצוף (אין משמעותה בהכרח פנים) ולא את זו של העיגול עם הקווים (את פשרה אין יודע אף אני). עם זאת, התוצאה תראה להלן: על "מה נשמע" בסינית  יענה "טוב תודה, ומה שלומך?" על "מה שמך" יענה את שמו, מבלי לדעת שכך נכתב בסינית, וכל זאת מבלי לדעת או להבין מילה.

כל זאת מהווה הקדמה לשאלה הבלתי-נמנעת: האומנם מבין האדם סינית, גם אם כלפי חוץ נדמה שכן?

הרי ברור שאותו אדם אינו מבין מילה, כך טוען סרל. וכך עונה לאנשי ה"אינטליגנציה המלאכותית": המכונה שבניתם דומה לאדם היושב באותו חדר סיני. היא רק פועלת על פי מערכת של תנאים ומקרים, ואין זאת הבנה.

המאמר ממשיך ובוחן תגובות נוספות שקיבל, כמו לדוגמא ההבנה שהחדר הסיני מבין סינית בתור מערכת.  גם לכך עונה סרל בשלילה. אך לפני כן, ברצוני לומר שהמאמר מתייחס להבנה האנושית, לה מייחס סרל את תכונת ה"ההתכוונות" (Intentionality) הנעדרת מהקרביים הקרות של המכונה, אך ורק על דרך השלילה. אין המאמר שופך אור, לדעתי, על הדרך בה נבדל המוח מה"חדר הסיני", מדוע ניתן לומר שאדם מבין אחרת ממה שאנו מתכוונים ביחסנו זאת (באופן מטפורי [השלכה]?) למכונה ומה יש לאדם, אותו דבר הנבצר מהדרך הפורמאלית בה מבינה המכונה על דרך האנלוגיה ל"חדר הסיני".

עם זאת, המסקנה של סרל באופן ברור מגיעה ממקום של אינטואיציה: האדם מבין אנגלית, אבל למרות השינון של המסמכים המבארים את דרכי המענה אין הוא מבין סינית. האם ניתן לנסח זאת אחרת? האם האדם יצליח לתפקד גם במקרים אותם המסמכים אינם מכסים? על כן, מורחבת הדוגמא למסמכים המכסים את כל דרכי הפעולה של המוח האנושי. כאן מוח שלם, על כל 10 טריליון תאי העצב, מועבר במסמכים אותם משנן האדם ב"חדר". אני מניח שאין לו חיים… וגם לא יהיו לו בזמן הקרוב. דוגמא זאת מאפשרת להבין שהתחקות לדרכי פעולה של מוח אחר, אינה גורמת לי להבין כמו האדם שממנו לקחתי את המוח. מה באינטואיציה האנושית מרשה לי לומר זאת? האם זו טעות לוגית מובנת?

משום שלא מצאתי טעות ברורה על דרך הבלבול וחוסר הדיוק וההקפדה, אראה בתוך תוכי למה הכוונה כשאני אומר שיצור חי ונושם מבין. הרי ברור למה הכוונה שאני אומר ששעון "מבין" שהגיע שעון חורף והוא מתכוונן לבדו. אך אדם, נתחיל מהמאמר של סרל, ניחן בהתכוונות. התכוונות זו מבוססת על "אמונות", שלמכונה לא יהיו, על כל פנים זה אבסורד לכנותם ככאלה, אלו בסך הכל אופני פעולה קזואיסטיים (אם… אז…). מהי הבנה? מהי התכוונות? מהן אמונות, שאינן בסה"כ אופני הגבה? מהיכן הן מגיעות?

בו ניקח רגע את הגרסה המורחבת עם המוח, בו אני לומד להתנהג ולהגיב כמו אחותי. לשם הבהרה מראש, אחותי האמיתית איננה כזו, אך אני מעוניין בדוגמא ולכן אביא בכל זאת את אחותי הדמיונית. זה יראה כך: בבוקר, יש להתלבט ולהתעמק בשאלה מה ללבוש לפחות 15 דקות. אם נדמה לי שאני בטוח, יש להתאמץ להטיל בכך ספקות. כל פעם שאני רואה בחור יפה עם טעם מסוים (שמוגדר כרשת של נוירונים המקבלת נקודות צבע כמו על מסך הטלוויזיה ומוציאה "יפה" או "נראה בסדר" או "בחיים לא" כפלט), עלי לומר לפני חברות שלי "איזה חתיך" או "איזה חמוד". אמנע מלהשוויץ בהישגיי הלימודיים לפני חברותי על מנת לא לעורר קנאה, ולבחורים אראה אשרת פנים של שוויון נפש מוחלט כדי להיות "קשה להשגה". האם באימוץ דפוסים אלו ניתן לומר שהבנתי משהו? הבה נמנע מלפסוק בגסות שאחות דמיונית זו איננה מבינה דבר, ובסך הכל פועלת כמנגנון התניה. ודאי יש לה חיבה טבעית לבגדים, לבחורים, לתמיכה הדדית ולאתגר ככלי ליצירת אתגר ומשיכה ביחסים. בכך היא נבדלת ממני, בעל חיבה שונה לחלוטין לבני מיני ולבנות המין השני, אדם המעריך את הטעם שלו במילים ובמוזיקה הרבה מעל הטעם שלו בבגדים, ואין אני אדם טוב יותר ממך הקורא/ת או כל אדם אחר לצורך העניין, גם לא פחות טוב. בזכות העדפות אלו, וחיבתה הטבעית אשר סיבתה, ככל הנראה, אקזיסטנציאלית (נובעת מן היש ישנו והאין איננו, ומקדמת מגוון של יחסים ומצבים שלא היו קיימים אלמלא), היא נבדלת ממני, ממך ומכל אדם אחר ומכאן שהיא מבינה את העולם אחרת. אולי לכאורה, לו הייתי משנן כך (ע"פ החדר הסיני) את המוח שלה, נראה שהייתי מבין דברים שלא הייתי מבין קודם לכן, או ייתכן וכך, אך בעצמי לא הייתי מבין כל עוד הייתי נשאר אני. הייתי מבין דברים חדשים אילו הייתי יוצא מ"החדר הסיני" ורואה את תגובות האנשים שסביבי, אלא שהבנה זו לא נרכשת ביושר, למעט עבור הנושא של מאמר זה… אין ברצוני עם זאת לחרוג לרזי וצפונות האישיות, ובכל זאת אשאר ואומר שהבנה היא בעלת מימד אישי, היא מבוססת על דפוסים הקיימים באופן אקזיסטנציאלי באדם, ומהווים את לב ליבו כפרט וכאינדיווידואל, ואילו "חיקוי" של פעולה זו לא תביא את החיבה הטבעית, שהיא דפוס אחד, ולא פילוסופיה העומדת בבסיסם של ערכים, דפוסים ואמונות העולות מתוכן. בכך שונה אמונה מאופן חשיבה פורמאלי – אמונה נובעת מההכרה שבבסיסי בני-אדם שונים מצויים אותם דפוסים של הוויה העולים מתוך "היש ישנו" הטהור, ולמרות שלא ניתן בשום אופן לחזות את דרך פעולתן, ניתן להעדיף דפוס פעולה אחד על פני אחר, ולו באופן סטטיסטי, כמו העדפה של הקובייה לצד מסוים כאשר נזרקת. אם אעלה רעיון למוצר המקדם נוחות ו/או יעילות ופרודוקטיביות, לא כל אדם יקנה אותו מיד, אך תופיע העדפה סטטיסטית לטובת אלו שיקנו את המוצר, וככל שהמוצר ישתפר בענותו על הערכים שלעיל, כך הביקוש אליו יגדל. לכל הפחות, אחותי איננה מצפה שכאשר תעשה עצמה "קלה להשגה" ישתפר סיכוייה להשיג את אהוב נפשה, משום שכך היא מסננת את אלו שביטחונם העצמי ומיומנותם ביחסי אנוש נמוכים יותר, ומציבה אתגר. האמונה מביאה אותה להבין שבחור שיעבור את המבחנים הללו, בהם היא מאותתת הפוך ממה שהיא רוצה, יכול להביא לה אושר גדול יותר, משום הדמיון לה ומשום הפוטנציאל הגדול יותר של מה שאפשרי בין זוג האוהבים. אחות אחרת הייתה דווקא ניחנת בחמלה ורכות כלפי הביישנים, וכאן טמונה אמונה נוספת: קיימות בחורות בכל הצבעים, הצורות והגדלים, וסינון של בחורים מצדי לא ימנע מהם מלהשיג את בחירת לבם. אני אעשה את המיטב על מנת להכיר את עצמי ואפעל בצורה הפשוטה ביותר, זו שאינה מובילה לרגרסיה האינסופית של אותה אישה צעירה אשר כל כך הרבה מחזרים ביקשו את ידה ולעת זקנתה נותרה רווקה מרוב התלבטותה ובררנותה. עצם החוכמה מאחורי אמונות אלו, קטנה ויומיומית ככל שתהא, מהווה כשלעצמה הבנה, אשר נסכים שאין למכונה: אופן פעולתה של המכונה חיצוני לחלוטין, ומוכתב על ידי האדם שברא אותה. היא אף משקפת את הבנתו בלבד, ללא הבנה מקורית משלה. החוכמה שבהתכוונות מהווה ביטוי להעדפותיו הטבעיות של האדם, העדפות שמקורן במגוון העושה אותנו שונים ונבדלים זה מזה. מכאן מתרגם המוח את העדפות אקזיסטנציאליות אלו לעמדות, באופן היוצר "חדר סיני" על פי הזמנתו של האדם. ה"חדר הסיני" יכול לשמש כמשל לאופן פעולת המוח, אך מעבר לכך קיים מנגנון תווך בין המוח לאדם עצמו: זה המתרגם את האישיות לעמדות, או ליתר דיוק, זה הדואג לכך שהמסמכים הפורמאליים של תרגום הסינית יראו כלפי חוץ כאדם הדובר סינית ולא כמכונה. במילים אחרות, המוח איננו מכוון להתנהגות אנושית כשלעצמו, כזו שתעבור את מבחן טיורינג (Turing), אלא אם כן מונע מתוך נקודת מבט של אדם. נקודת מבט זו מתפתחת מתוך דפוסים פילוסופיים הקיימים באישיות האדם, כמו בספרו של יגאל ורדי "הפילוסופיה של השגעון" (ידיעות ספרים 2009), המכנה את האדם "הומו פילוסופיקוס". דפוסים אלה מהווים את הבסיס לאמונות על פיהם אנו פועלים, ובכלל זה גם האמונה באלוהים, ובבסיסם עומדת ההנחה שאינני היצור היחיד המודע בעולם – או במילים אחרות, אינני סוליפסיסט. מודעות גורסת פעולה, משום שמודעות מתבטאת בפעולה. מחשבה כשלעצמה איננה מודעות, כפי שמחשב מראה. מחשב מתקלקל לפעמים ומתנהג בכל מיני דרכים מוזרות, אין הן מעידות כלל וכלל על מודעות. הפעולה והמחשבה המאפיינות מודעות גורסות אמונה, הגזורה בפועל מחוכמה, שאינה אלא לוגיקה בתוספת דפוסים אקזיסטנציאליים העולה מ"היש ישננו והאין אינו". זה האחרון גורס שדפוסים מסוימים עולים בהיקפם ובכמותם על אחרים, למרות שכל הדפוסים קיימים בדרך זו או אחרת. לשם כך הבאתי דוגמאות בסדרת המאמרים "למה הכל קיים".

יש לסיום לשים לב שלקחתי נתיב שונה מעט וכאן שגם נקודת מבט שונה מזו של סרל בכל הנוגע למוח. אין אני טוען שהמוח מכיל התכוונות. זאת איננה קיימת בחומר אקראי, רק בכוחות אקזיסטנציאליים הנובעים לצורך קיום היש. אני כן טוען שהבנה איננה מצויה במכונה, אך לא משום שאיננה משקפת הבנה אמיתית, אלא משום שאיננה מקור להבנה אמיתית. זאת מתבטאת אך ורק בתהליכים של צמיחה ושינוי: האדם קיים עם רצונות והעדפות אישיים, ולאחר תהליך ההבנה הוא לומד להוות עמדה חזקה יותר עבורם. תהליך זה קיים רק באדם ולא במכונה, גם אין כל כוח פיזיקאלי כמו כוח כבידה או הכוח הגרעיני שיסבירו תהליך כזה כתוצר שלהם. מכאן שהבנה קיימת בשני מובנים: הבנה ממקור ראשון, כמו אור השמש, המשקפת את פוטנציאל הקיום של האמת המתגלה ככוח מטאפיזי בחומר. היא מתבטאת בצמיחה ובתהליך של הבנה, הארה פנימית ושינוי. הבנה ממקור שני, כמו אור הירח, משקף את ההבנה המטאפיזית, כעדות שלה. כמו תמונה המקפיאה שלב בזמן, מכונה מייצגת תמונה או תצלום של ההבנה האנושית, ובמובן זה "מבינה", ובאותו אופן גם "החדר הסיני" יחד עם האיש העמוס לעייפה שבתוכו מבין, או מבינים.

לסיום נקודה למחשבה לאלו המאמינים באל: גם הבנה אנושית איננה אלא שיקוף של ההבנה והחוכמה האלוהית, כמו שהמכונה שהאדם יצר משקפת את הבנתו שלו.

אלעד שטרן

מודעות פרסומת

אודות eladst

מלחין, מוזיקאי, מתכנת מחשבים, מנגן בפסנתר, כותב שירה. מחפש את הדרך המוצלחת ביותר להעביר מחשבות על העולם ועל הקיום האנושי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s