למה הכל קיים (3)? – על לייבניץ ואפלטון

במאמר זה אנסה לעמוד על הקשר בין תורת האידיאות של אפלטון לתורה חשובה ומפורסמת של פילוסוף אחר: לייבניץ, ובדרך כך לענות על שאלות חשובות הקשורות באלוהים ובטבע ולתת מענה לשאלה: אם יש רוע בעולם, הכיצד אלוהים יכול להיות קיים?

ראשית אציג את מושג הזהות של לייבניץ: שני עצמים, א' וב', זהים לחלוטין אם יש להם תכונות זהות. משמע ששולחן שעשוי ממהגוני ושולחן אחר שעשוי אף הוא ממהגוני, ושניהם באורך ורוחב של שני מטר בדיוק, הם זהים. למה הדבר דומה? אמרתי במאמר קודם שהשולחן, עצם חיצוני, אינו קיים אלא אם אתבונן בו, אז הסיכוי למצוא אותו יהיה סביר פחות או יותר. היכן קיים השולחן כממשות? בתוך הראש שלי, כרצון למצוא אותו שם, ורצוי במצב שלם. Cogito ergo sum: אני חושב שאני רוצה, משמע שהרצון קיים. עבורי, אין זה משנה אם אמצא את השולחן עצמו שלם, או שבהיעדרי מן הבית מישהו שבר אותו בטעות וקנה לי שולחן בעל מפרט זהה, מבלי להודיעני אודות מה שארע. לכן מבחינתי, מדובר באותו השולחן.

למעשה, את השולחן אני רוצה לארח, ומפני שנחמד לי ושתמיד ארצה לשוב ולארח את מי שארצה, השולחן קיים איתי כאידיאה אפלטונית, או כמה שלייבניץ כינה "מונאדה": נקודת ממשות שאיננה קיימת במרחב ובזמן. מתוך הכמיהה לאירוח השולחן קיים בלבי תמיד באופן ממשי, שאינו תלוי במרחב ובזמן. הכיצד זה יכול להיות? הרי השולחן יכול להיות רק בנקודה אחת במטבח (או בפינת האוכל) וכל עוד הוא נשאר ברשותי. מכאן, הכיצד יכול הוא להיות ממשי? למעשה השולחן בחלל ובזמן איננו קיים כעצם ממשי, אלא רק כל עוד אני תופס אותו באמצעות החושים: אני יושב לידו ואוכל ממנו ורק אז אני יכול להשתכנע בעובדה שהוא קיים. אלא שבתוכי, ישנה פינה בלב בו אני חפץ בנוכחותו, והיא תמשיך ותתקיים גם בהיעדרו, או אז היא תהיה געגוע. אפשר לצטט זאת: שולחן הוא געגוע לאירוח, ואירוח הוא געגוע לשולחן, אם אין כזה בהישג יד או רגל. משום שתמיד אוכל לשאוף להשיג שולחן, כמו ע"י הליכה לאיקאה או חנות רהיטים אחרת, השולחן תמיד קיים בתוכי באופן שאיננו תלוי בחלל ובזמן. זוהי מונאדה, אם אני מבין נכון את תפיסתו של לייבניץ. אלא שאם מבין אני נכון, כתוב אצל לייבניץ שכל המונאדות מתואמות בהרמוניה. למה הכוונה? השולחן נשבר, חס וחלילה, ומתקרב יום ההולדת של בת אחותי. ברצוני לארח את משפחתם, אולם השולחן, מושא כמיהתי, איננו. פתאום אני רואה בעיתון פרסומת: שולחן חדש במבצע, בגימור מקורי. האם ישנו קשר בין שני האירועים? למעשה זהו אלמנט בתוכי, שבא לידי ביטוי בסמיכות לכל אירוח. חלק זה מוודא שהאירוח יתבצע "על רמה", ואם יש צורך בשולחן, מיד כל ההזדמנויות, שנמצאות בסביבה, יופיעו לי על מנת שאוכל לרכוש שולחן. אני מתכוון לכך שבשולחן העבודה הפנימי שלי שבראשי אתן להם תשומת לב עליונה על פני גירויים אחרים, כמו פרסומת לחטיפים או לשניצלים. שוב, ניתן למצוא גם כאן קשר לאירוח אורחים. אלמלא חלק זה, השולחן לעולם לא היה נרכש – ולא היה קיים כמונאדה. על כן אותו חלק בי שמזהה הזדמנויות, האירוח, האורחים והשולחן – כולם מונאדות, וכולם מבטיחים את הקיום זה של זה. אולם מרגע שנקנה השולחן, אין הוא מהווה דאגה עבורי, במקום זאת אתן תשומת לב לגבינות ויין, לניקיון המפה והחלונות וכל מה שמבטיח אירוח מוצלח. אחרת, חלקים אחרים באירוח יקופחו בתוך עוגת תשומת לבי הסופית והנגמרת, ומרוב דאגה אשכח מהם. כך כל המונאדות מתואמות ביניהן בהרמוניה ומבטיחות את קיום האחת את השנייה.

מעבר לכך, על פי לייבניץ, אלוהים הוא שכיוון את המונאדות כך שיתואמו בין זו לזו לעד (קראו במאמרים קודמים בסדרה על "היש ישננו והאין אינו"). הדבר פועל בשני מובנים – בתוכנו, אלוהים חונן אותנו בתבונה ורגישות על מנת להשיג את מה שאנו חפצים בו, כמו אירוח מושקע, אלא שאף מה שאנו רואים מסביבנו, מחוצה לנו, איננו אקראי; אלוהים אינו מטיל קובייה על מנת לקבוע אם ירד גשם או לאו. במקום זאת, הוא מתכנן את הדברים שיקרו כמו שען עדין ביותר, שמבטיח את מגוון חוויותינו והתנסויותינו. שהרי אם ירד גשם בדיוק ביום ההולדת, יבוששו האורחים לבוא, ואם לא יבואו לא ארגיש את המתנה שאקבל ואת משקלה ביחסינו, ולא אדע מה וכמה לתת בחזרה, ולא אראה שבת אחותי מתיידדת עם בני הקטן וכו' וכו'. על מנת שאלו יתרחשו (כמונאדות), אלוהים מתאם את מזג האוויר באופן קונסטרוקטיבי – הווה אומר מבטיח את הקיום הנפרד של תוכן חיינו, לטוב ולרע. ייתכן שנראה שגשם שיורד ומבטל או דוחה את יום ההולדת כדבר שלילי ורע, אולם הדבר מבטיח את הישארותנו בבית, והתחזקותנו הנפשית, כך שנהיה מוכנים נפשית בשעת האירוח לשתף יותר. אחרת, עוד שאלת "מה נשמע" ו"מה חדש" הייתה מקבלת תשובה ריקה ולאקונית כגון "בסדר". כלומר לכל דבר שלילי, יש צד חיובי, באופן המתאם ומבטיח את קיום המונאדות.

מדוע קיום של מגוון היבטים בחיינו מהווה דבר חיובי? משום שאיננו הגוף ( קראו בבלוג זה "על זהות והגדרה עצמית"). ממה אם כן, אנו עשויים? אנו אלמנט שחופשי לרצות, משום שניחנו ברצון חופשי. אותו היבט שמבטיח קיום של מגוון היבטים עבורנו ועבור אחרים, מהווה את החומר ממנו אנו עשויים. ככל שמעורב יותר על כף המאזניים בבחירה, כך היא יותר משמעותית. לדוגמא, הבחירה לבנות כור אטומי במדינת ישראל היא משמעותית בהוותה כוח הרתעה למדינות ערב, החפצות להשמידה, משום שחיי כל תושבי ישראל, על היבטיהם כמו צליל הגשם הראשון וציוץ הציפורים, תלויים בכך. הבחירה בין מפת שולחן ירוקה לצהובה איננה כה משמעותית, משום שאיננו יודעים מה יהיו תגובתם וטעמם של האורחים, ומכאן שההשפעה זניחה. יותר היבטים משמעם יותר שיקול דעת, יותר בחירה, ויותר הבנה של הדרך בה דבר אחד תלוי בדבר אחר. ההבנה הזו תוליד יותר שאיפות, ואילו כפי שהוסבר עם רכישת השולחן השאיפות הופכות אותנו לעל-נסיבתיים, ומתקיימות בנו לנצח; רק כך אנו נשארים מה שאנו, ולא רק ראי של הנסיבות שמסביבנו. תפיסה זו, של האני האמיתי שקיים בנו, היא המפתח להבנת החיובי והשלילי, שאינם רלוונטיים אלא בהקשר של בחירתנו העצמאית. החיובי הוא מה שמבטיח את קיום העצמי, כגון השאיפה לתת, לצבור ידע, לאהוב, להגיע להישגים ולפתח רגישות ואומץ, והשלילי הוא כל מה שמכחיד אותו ומבטל אותו בפני הנסיבות, כגון הרגלים מזיקים, התאבדות, ייאוש, פסימיות המתבטאת כאנוכיות, ולמעשה כל צורה אחרת של אנוכיות והתרכזות-יתרה בצרכים הגופניים.

מכאן אנו עונים על השאלה, האומנם עולם זה הוא הטוב ביותר מבין כל העולמות האפשריים. קל לומר שייתכן והיה רע יותר, אלא שתפיסה כזו מבטלת את ההרמוניה האלוהית, המכוונת את המונאדות להתקיים ובכך לתת לנו הזדמנות לבחור ולבטא עצמנו. עולם שבראשו עומד אלוהים, או אפילו מנגנון המכוון את המונאדות בהרמוניה מוחלטת, כמו שעון, הוא בהכרח העולם הטוב ביותר מבין כל העולמות האפשריים, ולאו דווקא עולם בו גורמי הסבל כפי שהם משתקפים בעינינו, לא מתקיימים כלל: שהרי לכל מטבע יש שני צדדים, שלילי וחיובי, וכל תכונה שהינה הרסנית כלפי המונאדות בהקשר אחד, תאפשר קיום של מגוון בנסיבות אחרות.

לסיכום: משום שמעז עשוי לצאת מתוק, אלוהים שכולו טוב קיים למרות קיום הרוע בעולם, אולם תפיסתנו המוגבלת שאיננה מודעת לפוטנציאל הקיום היא שרואה רוע ללא סיבה.

אם ישנה ביקורת כלפי אמירה זו, כפי שהופנה אל לייבניץ בזמנו, הרי שהיא צריכה להיות מופנית כלפי אמירתו שמבחינה לוגית ייתכנו אינסוף עולמות אפשריים, ורק אחד התממש. ברצוני לומר שישנו רק עולם אחד אינסופי, ולא ייתכנו אינסוף עולמות אפשריים, אלא רק באופן הגורע דבר מה מהעולם הקיים. ואם ייגרע משהו מן העולם, הרי שאיננו הטוב ביותר האפשרי. בגלל התפיסה שלנו של העולם וכל הקיים בו כסופי, מוגבל וחומרי, כמו הגוף בו אנו מתגוררים בעת כתיבת וקריאת שורות אלו, אנו נוטים לחשוב שישנם כמה אפשרויות. אלא שעולם בו קיימים לנצח חיים והוא אינסופי, לא ניתן לחשוב על עולם הבנוי באופן נבדל, אלא לאור האמור לעיל.

לסיום אדבר על עקרון האידיאות המולדות. לטענתו של הפילוסוף (ולמעשה גם לייבניץ ושל אפלטון) אנו נולדנו עם אידיאות או היבטים בתוכנו המאפשרים לנו לבחור בין אפשרות אחת, טובה, לאחרת, רעה. בדוגמת השולחן, הזכרתי שעצם היעדרו של השולחן גורם לו להיות בתשומת לב רבה יותר, ומרגע רכישתו תשומת הלב באופן טבעי מוסטת לדברים אחרים. הזכרתי את הידע המבין בין אירוח בסיסי לאירוח "ברמה", על כל החפצים המעורבים, כמו גבינות ויין וניקיון המפה והחלונות. כל אלו מיועדים להבטיח מיקוד ביחסים הבין-אישיים ולא בצרכים הגופניים, שהינו בעל טבע הרסני כפי שנאמר. אידיאה זו של טיב האירוח טבועה בנו על פי עקרון ההרמוניה בין המונאדות, ובעצמה מהווה מונאדה. אל שכולו טוב חונן בנו את התבונה לדאוג לטובתנו כישויות רוחניות שאינן הגוף, ומשום כך אנחנו נבראים בצלמו, אולם לא בגודלו, כפי ששלולית מים היא באותו צלם כמו הים; איכות זו היא שאנו יוצרים הרמוניה רוחנית סביבנו, ומתוך הארה, דואגים לקיום זרימה חופשית ובלתי-מופרעת של רצון חופשי, על-נסיבתי ובלתי תלוי במסובב אותנו. כל הקיים קיים, ורצון האל שיהיה קיים, ואילו האדם נברא באופן המשרת רצון זה של האל. על כן האדם באופן מקומי הוא כמו האל, גם אם באופן מזערי.

מודעות פרסומת

אודות eladst

מלחין, מוזיקאי, מתכנת מחשבים, מנגן בפסנתר, כותב שירה. מחפש את הדרך המוצלחת ביותר להעביר מחשבות על העולם ועל הקיום האנושי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s